ההפרעה הגבוליתההפרעה הגבולית במרחב הישראלי נבחנה ונהגתה תוך על היבטיה הפוליטיים והגאוגרפיים. ההבנה כי קיימת קורלציה בין מאפייניו של הסכסוך הפוליטי, ובין המופע הנופי של אזורי החיץ , הולידה את המחקר אחר עיוות התפיסה של מושג הגבול בתצורתו הקלאסית וחשפה את נזילותו של המושג והמעשה, במרחב הישראלי. ניכר, כי מופעיו הצורניים של גבולות הסכסוך מקרינים 'מערבה', אל אזורים בהם לכאורה, לא מתקיימת השפעה ישירה של שיח הגבולות הגמיש. ההשפעה על המרחב 'המערבי' מולידה תהליכים שונים, לעתים הפוכים באופיים ובצורתם, הניזונים כולם מאותה הפרעת גבול.
מחד, ובהתאם לרוח הדברים 'ממזרח', נשואים אזורים שונים לפעולות גידור והגדרה, המאופיינים במראה, צורה, חומר ואפקט, לשל אלו שבמוצבים והתנחלויות באזורי הסכסוך. קשה לערער על האפקטיביות של פעולת 'היצוא' הזו; מערכות גידור, ניטור, שמירה ואבטחה שפותחו ושוכללו במהלך שנות הסכסוך, מוצאות את דרכם לא רק לצרכן המקומי המעוניין לשמור על רכושו, אלא אף לצבאות ולמדינות זרות, הלומדים- באיחור- את מלאכת ההגנה מטרור. בחסות יצרני הגדרות, מצלמות בעלות ראיית לילה, וגלאי תנועה, מקיימת החברה הישראלית תהליכי התגדרות ובידול מואצים, מעין חומה ומגדל, מודל שנות האלפיים.
תופעת ההתגדרות מתחוללת בקני מידה שונים, אשר מקבילים זה לזה באופיים וברצונם לצמצם את רשות רבים ולקדש את רשות היחיד. קנה המידה הראשון לאבחון התופעה הוא המבנה הפרטי – משפחתי. הבית הפרטי, ובדגש על צמוד הקרקע האידאלי, עובר תהליכי בידול סביבתי מתמידים; הגבהת חומותיו וויתור על גבולות מגרש 'ירוקים', הם סממן לכך; לאלו מתווספים מערכות ניטור ומעקב, ההופכים כל מבקר לחשוד פוטנציאלי. בנוסף, מועתק המבנה ממרכז המגרש – אל חזיתו; כך שהחצר, שהיוותה מתווך בין המרחב הציבורי והפרטי, עוברת למגננה באחורי הבית. על כל אלו ניתן להוסיף את השימוש ההולך וגובר בחומרי גמר מתצורות הלקוחות מבונקרים וצריחים; הבטון המזוין (אמנם מוחלק), והאבן הירושלמית (אבל רק מודבקת). השכונה, בסביבות פרבריות, או המגדל, במרכזים מטרופולינים, הם קנה המידה השני לאבחון התופעה; הללו שואפים לניתוק, למרות מיקומם בלב סביבות אורבאניות מובהקות. דרי המגדלים, כנראים אך אינם רואים, מקיימים שגרת ניתוק מתוחכמת הנשענת על מזעור החיכוך עם המרחב הציבורי. למעשה, הממשק היחידי עם המיית הכרך תתבצע כבר ברכב, כיוון שמעליות המגדל מחברות בין מפלס החניה, ישירות ללופט בקומה ה-20; הלובי והדורמן, נותרו מיותמים.
קנה המידה השלישי, הוא העירוני-מדיני, מתאפיין בהפרעה הגבולית המתחוללת במרחב הבין-עירוני והבין-מדינתי; חלחולה של התופעה מכשיר גידורם של אזורים עירוניים ומרחבים פתוחים, בקני מידה עצומים. בתופעה ניתן לראות משוב להלך רוח חברתי הנגזר מגורמים רבים, בהם חוסר ביטחון ו- 'ביטחוניזם' מופרז, חידוד הפערים הכלכליים, התבדלותם של תושבי חוץ, היטמעותם של שכבות חזקות באוכלוסיה פריפריאלית ועוד. הפיזיקה של הגידור בקנה מידה זה, מובהקת פחות; ישובים כשוהם, רעננה וכן מושבים וקיבוצים, מקיימים מערכות גלויות ונסתרות של ניפוי, בחירה והעדפה של תושביהם. העיר רעננה, לדוגמא, דילגה במהלך שנות ה-90 על מעמסת קליטת האוכלוסיה האתיופית, על אף שערים בסביבתה קלטו עשרות אלפי עולים. התנחלויות רבות, מקיימות את מצוות יישוב הארץ, רק עם אנשי שלומם, שעברו את ועדות הקבלה וכן הלאה.
המופע השני, והנדמה כהפוך להגדרת היתר, הוא העדר ההגדרה הגבולית. זיחול מתמשך, והתמוססות המרכיבים הברורים- עיר, פרבר, ולעיתים גם רחוב ובית, מולידים מעין מסה מגובבת של מבנה, חומר וצורה, שאינה עונה על אף קריטריון מקובל בלקסיקון של צורות ההתישבות. חוסר היכלות להגדיר היכן מתחילה העיר והיכן הוא השטח הפתוח, נוצרה מהגמשת הכלי הסטטוטורי עד כדי ביטולו; יכולותיהן של הרשויות לאכוף מהלכים אלו הינה נמוכה ביותר ודורשת שנים של ערכאות ודיונים לפני שתוסר סככה בודדת. גם כאן, ניכרות עקבות ההתנהלות שבאזורי הסכסוך; מתיחת גבולות הישובים, המועצות והרשויות, בגמישות לוליינית, והעדר האכיפה בנושא, זלגה אל תוככי הכרך הישראלי.
מקרה מבחן / אנ"מ רעננה
תכניות ארציות מ- 'ישראל 2020' ועד לתמ"א 35 , הכירו בתהליך ההתדלדלות של השטח הפתוח בישראל, ובירידה באיכותם של אותם אזורים, כנובע מיצירתו של ספר עירוני בתחומי השטחים הפתוחים. כחלק ממהלך השימור של השטח הפתוח, קבעו התכניות אזורים שונים כ-אזורי נופש מטרופוליניים (אנ"מ). קביעתם של אזורי הנופש המטרופוליניים נועדה, בין השאר, להוות אזור חיץ בלב המטרופולין ובכך לווסת את התפתחותו; אזורים אלו, לבד מהפרוגרמות המיועדות להם, עומדים בפני כוחות השוק והביורוקרטיה בעוצרם את תהליכי ההתפשטות הבלתי מבוקרת של העיר מחד, ואת הזיחול החוץ-מטרופוליני מאידך.
אנ"מ רעננה הוא אחד משבעה אזורי הנופש במטרופולין תל-אביב; הוא ממוקם צפונית לרעננה, ומשתרע על כ-7000 דונם, עד לבצרה בצפון ולקו מסילת הרכבת ממערב. בשלב הראשון, נבחן האתר על היבטי הגבול המאפיינים אותו. הגבולות סווגו לפי מאפייניהם ובהתאם לתפקודם- אם קיים כזה. בשלב השני נבחנה הגדרה של התמ"מ, המאפשרת בינוי של עד 15% משטח האנ"מ, במסגרת תמריץ לתכנונו של השטח;
"יהיה זה בסמכותה של הועדה המחוזית לאשר תכנית מתאר מקומית לאזור נופש מטרופוליני הכוללת עוד שטחים למטרות נוספות ובלבד שייעודם תואם ומשלים אזורי פיתוח גובלים ושסך השטח לבינוי לא יעלה על 15% מכלל השטח המיועד לאזור נופש מטרופוליני."
הגדרת חלקים מהשטח כמותרים לבנייה, חייבה ששלב זה בחינה ביקורתית של המשמעיות הנגזרות מהנחיה זו; מהם אותם 15%? האם אלו כלל השטחים הנבנים על תשתיותיהם וכו' או שמא מדובר במעין 'כלל אצבע' המהווה לא יותר מאשר תמריץ? בחינת ההגדרה לוותה ברציונל כי העדר פיקוח על תכנון האנ"מ- כזה שעלול לנבוע מפרשנות גמישה של לשון החוק - יתכן ויכשיל את מטרת העל של שמירת השטחים הפתוחים, המופיעה בתמ"מ:
"שמירה על רצף של שטחים פתוחים גדולים בכלל, ועל עתודות קרקע לעיבוד חקלאי בפרט, אף מעבר לשנת יעד התכנית על ידי הגדלת צפיפויות באזורים בנויים והרחבת הבניה צמודת הדופן."
על מנת לשוב ולהדגיש את חשיבות הפרשנות, הוצגו שלוש תכניות לפיתוח ה-15% המותרים. התכניות הורכבו ממודלים עירוניים ותת-עירוניים הנפוצים בישראל; הפרבר וצמוד הקרקע , שכונות המגדלים והבינוי הציבורי. כל אחד ממודלים אלו נבחן ונמדד לפי הקריטריונים הייחודים לתפיסת השטח שלו; הנחת המוצא הייתה, כי כל מתכנן של רצועת ה- 15% , ישאף למקסם את שטחי הבנייה, ולהמעיט בחישוב השטחים הנלווים. באופן זה, לדוגמה, תשוכפל יחידת מגורים צמודת קרקע, לשכונה ופרבר שלם, כך שחישוב שטחיה יתייחס רק לחלק הפיזי המוגדר כמיועד למגורים. שאר השטחים הנדרשים- תחבורה, תשתיות, פארקים וכו', יוצאו מחישוב השטח מהיותם כבר חלק מפרוגראמת האנ"מ, על פי הגדרות התמ"מ.
באופן זה, יעלם מרביתו של השטח הפתוח, ואיכותו תרד; המימד הציבורי-מטרופוליני לא ישמר בינות לגנים ולפארקים העירוניים, גם אם במצטבר ישמר אחוז השטחים הפתוחים הנדרשים על-פי חוק. על מנת לשמר את איכותם של השטחים הפתוחים- כמו גם את ייחודם של העירוניים- נדרש המתכנן לפעולת הגדרה משמעותית, כזו אשר תעצים בכל אתר את יחודו- הנופי, אורבאני, חקלאי ועוד. פעולת ההגדרה היא הכרחית גם בתכנונם של אזורי הנופש; כחייצים מטרופוליניים ,עומדים אזורים אלו בפני כוחות רבים, דוגמת זה שהוצג לעיל, המבקשים – אם בחוק או לצידו- לנכס להם את תכנונו וזכויותיו.
בד בבד, עלולה פעולת הגדרה זו לגרור את תכנון השטח הפתוח לסבך הגדרות והחומות המקיפות כל חלקה השמורה לבעליה. במרבית המקרים, יעדיף בעל הקרקע או הרשות האחראית לפעול לפי ה- ‘Worst Case Scenario’בו יוגדר האזור באופנים הרמטיים, משל היה בסיס סודי.
אנ"מ רעננה / אסטרטגיה Vs תכנון
מכבש זה, המחייב הגדרה אך דוחה גדרות, עומד בבסיסו של הפרויקט. האם ניתן להציע אסטרטגיה להגדרת שטחים ושמירה על איכותם, בכלים אחרים מהמקובל? האם רק גדרות בטון וחומות עפר הן הדרך לשמר את תיחומו של אזור- ומה הנזק של אלו לאותו אזור?
בכדי להציע אלטרנטיבה איכותית לסוגיה, נבנה 'קטלוג גבולות', שבוחן כל גבול לפי תכונותיו המדידות והתחושתיות; גדלים, נפחים, נראות, מופע נופי וכד'. השוני העיקרי בתפיסת הגבולות, כפי שעלתה מקטלוגן, היא שניתן להתייחס לגבול באופן נפחי; הגבול אינו חייב להיתפס כ-'קו גבול' , כפי שהוא מופיע בתכניות.
גבול המתקיים בתצורה נפחית, נהנה ממספר יתרונות על הגבול הקווי- ראשית, הוא נידון לבעלות. גבול נפחי, במופע מבני או חקלאי, הוא בעל שייכות פרטית או ציבורית, הדואגת לקיבועו הפיזי ולאופיו. הגבול כבר אינו מכיל אזורי ספר משני צידיו, כיון שהוא חדל להיות- No man's land . שנית, ובחלק מהמקרים, מאפשר הגבול הנפחי שמירה על נוף פתוח וכן על חופש תנועה מרבי; ההגבלות אותן הוא מייצר הן מינימליות לדרישת ההגדרה הספציפית שלו. הכלת תפיסה זו על האנ"מ, הולידה מהלך של מסגור ( (Framingשל חלקיו השונים; תכלית המסגור היא להגדיר ולייצר תאי שטח מובחנים ומובדלים, כאלה שידעו לספוג את מכלול ההפרוגראמות השונות.
פעולת המסגור נעשית באמצעות רצועות מאופיינות, המקיימות פרוגרמה משל עצמם, בהתאם למיקומם ודרישות האתר. חלוקת האתר לרצועות, תלווה במסגור כלל שטחי המגע עם אזורים עירוניים וכפריים, בהתאם; חלקם ברצועות המייצרות נוף השואב מרוח המקום, וחלקן- מתוך מטרה להגביל בינוי. בשלב הבא, יחולק כל אזור לפרוגראמות, בהתאם למיקומו ביחס לרצועות התשתית; פרוגראמות תלויות תשתית בקירבה ואחרות במרחק מהן. כלל הגדרה תקף גם כאן; הפרוגרמות יחלקו את רכיביהם לפי 'ארגז הכלים', המתאים לכל פרוגרמה, כך שהאלמנטים המבדילים בין כל פרט פרוגראמתי- גן אירועים או שדה, יהיו נגזרת של אותה שיטה.
קביעתם מקומם של הפרוג' וכן אופיים, ייקבע בתהליך תכנוני פרטני לכל תא שטח; אסטרטגיית הרצועות לא תכפה קיום פרוג' במקום זה או אחר, אך תציע מעין 'שלד' עליו יוכלו פרוגראמות עתידיות להתמקם; באופן זה, מגרשי ספורט הדורשים קבלת קהל רב , סביר כי תמוקם בסמיכות לנקודות חיבור למוקדים מטרופוליניים.
סמסטר ב'המשך טבעי לאפיון הרצועות יהיה בפיתוח מתקדם של מרכיביהם, על בסיס הקטלוג שפותח ולפי הגדרות המשתמשים השונים של האנ"מ. הבנת רמות השימוש השונות תייצר סופרפוזיציה של מערכות נוספות על זו של רצועות הבסיס.
רמות המשתמש השונות יכללו את קנה המידה הארצי , המאפיין את הממשק עם האנ"מ בגבלולתיו ולאורך צירי התנועה המטרופוליניים; קנה המידה המטרופוליני, המתאר חווית משתמש של תושבי המטרופולין הנהנים מאזור הנופש; וקנה המידה המקומי, המאפיין את תושבי הרצועות הבנויות. פיתוחם של מפגשים בין רמות אלו יוליד ארועים לא צפויים שיעלו שאלות בנוגע לאופני השימוש השונים באנ"מ.
זוהי סכמה של פיזור, שמייצרת גרדציה של בינוי מהרצועה הבנויה, ועד לגבולות הישובים:
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
